הפיאט פנדה (Fiat Panda) היא המכונית הארבע-מושבית הקטנה ביותר בישראל – הקטנה ביותר בכלל אם נתעלם לרגע מהסמארט, שהיא באמת אמצעי תחבורה עירוני והצהרת "שופוני" אופנתית בעת ובעונה אחת; למעשה, לאחר שהופסק כאן שיווקן של דייהו מאטיז, יונדאי אתוס וסוזוקי One (ועד שיחל שיווקה של קאיה פיקנטו), הפנדה מחדשת כאן קטגוריה שנעלמה מהמפה – מכוניות מיני. האם יש לה מה שצריך כדי למשוך את הקהל הישראלי, אותו קהל שהצביע ברגליים נגד מכוניות קטנות-מאוד?
והיא באמת קטנה. על בסיס גלגלים של 230 ס"מ יושב מרכב באורך של 354 ס"מ ורוחב של 159 ס"מ – חתימת-כביש של 5.62 מטר מרובע בערך. המכונית הבאה אחריה בסדר הגודל היא טויוטה יאריס, אשר ארוכה מהפאנדה ב-10 ס"מ, רחבה ב-7 ס"מ ויושבת על בסיס גלגלים ארוך ב-7 ס"מ.
הפיאט פנדה (Fiat Panda) בהחלט חמודה. מבחינה חזותית כמו, נניח, פורד קאיה ובטח לא שובבה כמו סמארט, אבל חביבה וידידותית למראה, יוצרת אמון מיידי. בתמונות היא נראית בלתי-הומוגנית, במיוחד החלונות האחוריים בין קורות C ו-D שאינם ממשיכים את קווי הדלתות ונראים קצת לא שייכים – במציאות זה עובד הרבה יותר טוב. עם זאת, אני עדיין סבור שאפשר היה לעשות עבודה עיצובית קצת יותר נעימה לעין –פונטו "ספייס" מלפני מתיחת הפנים היא דוגמה טובה.
בתוך הפיאט פנדה (Fiat
Panda) פנים החדר אולי קטן, אך אוורירי, עם שטחי
חלונות נדיבים המעניקים ראות מצוינת החוצה, ודיפוני
פלסטיק אפורים-בהירים בלתי מעיקים. סידור המתגים והפקדים
סביב ההגה טבעי ונוח לשימוש, וכל העסק נראה תכליתי ומודרני
כאחד. במפתיע, אין גם תחושה של "זול". התאמת הפנלים
טובה והכל נראה עמיד ומחובר היטב לאני הפנימי שלו. פיאט
פנדה (Fiat Panda) של המבחן, גרסת "דואלוג'יק" אוטומטית-רובוטית,
מאובזרת עד הגג, תרתי משמע: האבזור התקני של כל הפיאט
פנדה שימכרו כאן כולל את כל הדברים הרגילים –
חלונות חשמליים קדמיים, מראות צד חשמליות (רק בדואלוג'יק
– הגרסה הידנית מסתפקת גם במראות ידניות), מחשב
דרך, זוג כריות אויר קדמיות כשאת הימנית אפשר לנתק לצורך
הסעת תינוק במושב הקדמי, ABS עם EBD, וכו' וכו'.
אנחנו קיבלנו גם חבילת אבזור הכוללת חישוקי סגסוגת,
גג-שמש כפול וצמד פסי-גגון להובלת מגלשי הסקי.
לגבי הפיאט פנדה (Fiat Panda)לא צריך להיות פסימיים, מתברר. כמו בכל המכוניות העכשוויות מסוגה, הגובה מפצה על הקוצר ובזכות הישיבה הזקופה יש לי איכשהו מקום לרגליים, בדיוק – אם כי אני מפקפק ביכולת שלי להחזיק מעמד יום שלם מאחורי ההגה. כאשר מושב הנהג מוזז לאחור ככל שמאפשרות המסילות, מצליחים הנוסעים במושב האחורי למצוא מקום ראוי לרגליים...
מנוע ה-1.25 הצנוע של הפיאט פנדה (Fiat Panda)– כאן בגרסת שמונה-שסתומים, עם 60 כ"ס – מוכר לנו היטב, וכאן הוא מתגלה כשקט ונעים למדי.
מתליה של הפיאט פנדה (Fiat Panda)– מקפרסון מלפנים וקורת-פיתול מאחור – מכוילים על הצד היותר-רך של הספקטרום; כצפוי ממכונית צרה וקצרה עם מרכז-כובד גבוה, במיוחד עם 300 קילו של מטען אנושי בקרבה, היא מתנדנדת למדי, ועם זאת יש לה בעיה עם שברים של ממש בכביש. לא ממש מפתיע, בהתחשב בכך שצמיגיה בעלי קוטר חיצוני קטן: אנו מתגלגלים על חישוקי "13 שנדיר למצוא על מכוניות חדשות בימינו אלה, עם צמיגים במידה 155/80. ככל שקוטר הצמיג קטן יותר, הוא נופל עמוק יותר לתוך חריצים ומקבל חבטה חזקה יותר, עניין של פיזיקה. על כבישים סלולים היטב איכות הנסיעה כלל לא רעה, אבל שיבושים קטנים וחדים מועברים היטב לנוסעים.
הפיאט פנדה (Fiat Panda) לא ממש אוהבת עליות. בודאי לא עם ארבעה נוסעים בקרבה. ההילוך הראשון קצר מאד – קצר מספיק כדי שהצמיגים הקדמיים יחרקו בעת זינוק נמרץ מעמידה. תפקוד תיבת הדואלוג'יק הרובוטית כאן מהווה שיפור גדול לעומת תיבות דומות, שמשלבות את המצמד מוקדם ומקשות בכך על יציאה חזקה מהמקום. השילוב לשני גורם לירידה דרמטית בסל"ד – וכאן כבר אי אפשר להימלט מהפיזיקה הבסיסית של יחס הספק-משקל, ולא פחות חשוב – מומנט-משקל. כשיש רק 10.4 קג"מ, העובדה שהם מגיעים כבר ב-2500 סל"ד מהווה נחמה חלקית בלבד. הפנדה שוקלת 865 ק"ג, אבל יחד אתנו המשקל עובר בקלות את מחסום הטון ויש גבול למה שאפשר לקבל מ-60 כ"ס. לזכות תיבת הדואלוג'יק יאמר כי היא מחליפה הילוכים בצורה אינטליגנטית במצבה האוטומטי; ההחלפה עצמה חלקה, וגם אם לא תמיד ממש מהירה (דווקא המעבר הפרובלמטי מראשון לשני מתבצע לאט יחסית) לא מקבלים כאן את תחושת ההאטה המעצבנת שאפיינה תיבות דור-ראשון כמו הסלספיד של אלפא. אני עדיין לא קונה את הרעיון – מבחינתי, מי שרוצה ידני שיקנה ידני, ומי שרוצה אוטומטי יסתדר מצוין עם תיבה פלנטרית קונבנציונלית – אבל החבר'ה שאיתי מתייחסים אליה כאל תיבה אוטומטית לכל דבר, ואין להם בעיה איתה.
והפנדה? ובכן פיאט פנדה (Fiat Panda) חזרה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: מכוניות קטנות... אולי לא תהיה להיט היסטרי – בכל זאת, אנחנו ישראלים – אבל בהחלט מגיע לה להצליח. היא עברה בגבורה יום של התעללות, הוציאה את נשמתה בטיפוס לרמת הגולן, סיפקה צריכת דלק של 12 ק"מ לליטר תחת עומס מלא ורגליים כבדות על הגז ( בתנאים נורמאליים אפשר להגיע ל-15 ק"מ לליטר בקלות, למיטב שיפוטי, ( והחזירה אותנו רעננים יחסית הביתה. רק למחרת מזכירים לי מיחושים קלים בשרירי הירכיים שהיא בכל זאת קצת קטנה עלי, אבל זה לא משנה את המסקנה שלי לגביה: ריספקט.
(מקור: טל שביט, מבחן דרכים: פיאט פנדה. מגזין אוטו 225)
